השמנה היא בעיה רפואית עולמית שנדמה שרק הולכת ומתרחבת, והיא מתעצמת אם זה בחסות המסכים, מגפת הקורונה שהותירה את חותמה, או אפילו השפע המוצג לנו מכל עבר. כך או כך, השמנה היא כבר מזמן לא בעיה רק של מבוגרים ובעשור האחרון היא הפכה למגיפה של ממש גם בקרב ילדים ובני נוער. מגיפה המאיימת להעלות את שיעור התחלואה והתמותה ממחלות כרוניות בישראל, ולכן דורשת טיפול הוליסטי מקיף שכולל היבטים רגשיים ופיזיולוגיים.
אם בעבר ילדים עם עודף משקל היו מראה נדיר יחסית בישראל, היום לפי הנתונים, בין רבע לשליש מהילדים ובני הנוער בישראל סובלים מהשמנה והשמנת יתר - מה שאומר שבלא מעט בתים משקל הילדים הוא נושא שמעסיק הורים, שמוכנים לעשות הרבה מאוד בשביל שהילד ירד במשקל.
אבל הבעיה לא נגמרת במספר עצמו על המשקל, אלא ממשיכה לשיח שנוצר בין ההורה לילד. שיח שלעיתים אינו נעשה בצורה נכונה, אינו מותאם גיל ולמרבה הצער גם אינו מכבד את הילד, ואף מחמיר את הבעיה.
הם רק ילדים
הפסיכולוגית הרפואית והקלינית, אורית יוגב שטיפלה בילדים ומתבגרים רבים הסובלים מהשמנה וכתבה בין היתר את הספר "רדו ממני", המתאר מקרים אמיתיים שעומדים מאחורי התשוקה הבלתי נשלטת לאוכל, חושבת שאין צורך או הצדקה לדבר עם ילדים, בטח קטנים, על דיאטות או על המשקל.
"אני לא חושבת שצריך לדבר עם ילדים על השמנה כלל", היא מבהירה. "התפיסה שלי, כיועצת של קופת חולים כללית בנושא ניתוחים בריאטריים וכמקימה של הטיפול הרגשי במרפאת עודף משקל באסף הרופא היא שלפעמים הטיפול בהשמנה הוא שטחי ועוסק בסימפטום - המשקל. בלי להבין מה גרם לילד להעלות במשקל?".
"מה מצפים הורים שאומרים לילד שלהם שהוא נורא השמין?", שואלת יוגב. "תסתכלו על אנשים בוגרים. רבים לא משתלטים על הרגלי האכילה אז מה אנחנו מצפים מילד? האחריות נמצאת גם במשפחה, גם בידיים של הסביבה וגם בידיים של המדינה, אבל לא בידיים של הילד. אנחנו יכולים לעזור לו לעשות שינוי אבל בגדול האחריות היא לא בידיים שלו. זה אומר שאם אנחנו רוצים לטפל בנושא המשקל של הילד אנחנו צריכים כחלק מהטיפול הכולל לעשות אבחנה למה הוא עלה במשקל? מה משמר את המשקל הגבוה? מה בולם את הירידה שלו כשהוא מנסה?".
מה הסיבות הפסיכולוגיות להשמנה?
"מה שאני ראיתי לאורך השנים שאני מטפלת בילדים היא שקפיצה משמעותית במשקל היא תמרור אזהרה", אומרת יוגב. "אפשר לראות את זה דרך ילדים למשל שעלו בקורונה עשרות קילוגרמים וכשאת נכנסת לתוך הגורמים את רואה שהם היו חשופים למצבי מתח שקשורים בפרנסה, יחסים ומתח בין ההורים, חרדות מוות, אלימות או אפילו חרדת מוות מהנגיף או תחושות של בידוד", אומרת יוגב. ולדבריה זה לא נגמר פה.
"אני יכולה להגיד שהמון מהילדים שמגיעים אלינו התחילו את העלייה במשקל בשל אירוע טראומטי, למשל, חרם בבית הספר, שההורים לא היו ערים אליו. ילדים שבמשך שנה/שנתיים לא דיברו איתם והתייחסו אליהם כאל אויר. לא תמיד הם מספרים להורים ולא תמיד ההורים יודעים איך לפעול והתוצאה היא שהילד אוכל בכדי לשרוד בכדי להתמודד עם החוויה הקשה. אכילה רגשית, מנחמת וממלאת. לכן חשוב תמיד לבדוק מה עומד מאחורי השיבוש באכילה".
לדבריה של יוגב, הלחץ שמפעילים ההורים על הילדים בשיחות ובכעסים עלול להיות הרסני. אחת הסיבות היא שמתח וחרדה משפיעים באופן מובהק על השמנה ו"הורמון הלחץ" קורטיזול תורם להשמנה כמו גם לתשוקה למזונות מתוקים ושומניים.
בנוסף, אומרת יוגב, "אם אנחנו מלחיצים את הילד - הוא יעשה את מה שהוא בדרך כלל עושה כדי להתמודד עם סטרס - יאכל עוד יותר. בנוסף, הוא גם יכול לכעוס על הוריו שמתנים אהבה בירידה במשקל ולעשות "דווקא". מה שגורר אחריו מלחמת כוחות.
להשמנה יש גם מקורות פיזיים
אבל הסיבות להשמנה אצל ילדים ומתבגרים הן גם פיזיות, כפי שמסבירה ד"ר שרון דמול, אנדוקרינולוגית ורופאת ילדים בבית החולים שניידר. "בספטמבר 22 יצא מאמר שבדק איך מרגישים בני נוער והוריהם בכל בכרוך בטיפול בהשמנה. הם למעשה לקחו ילדים, הורים ורופאים וראיינו אותם. אחד הדברים שעלו זה שהילדים מדווחים על זה שהם פשוט רעבים, והרופאים חושבים שהסיבה לזה היא שהם לא מנהלים אורח חיים טוב ונכון". לדבריה, שיח החירשים הזה הוא אולי אחת הבעיות בכל הטיפול בהשמנה.
"אנחנו יודעים היום שלרעב יש מנגנון פיזיולוגי ובעולם שנקרא "תיאבון" יש המון מערכות, הורמונים, וגם יש המון גנטיקה של השמנה. יש הרבה גנים קטנים שגורמים לשובע ולרעב, ויוצרים תמונה שחושפת אותך להשמנה", מסבירה ד"ר דמול. "לרבים מהילדים האלה יש רמה נמוכה יותר של הורמון GLP-1 כי יש להם אנזים שמפרק אותו, וזה הורמון חשוב לשובע וריקון הקיבה".
"הילדים מרגישים לא נוח להגיד שהם רעבים. לכן הם לא אוכלים ארוחת בוקר ומתביישים גם לאכול בביה"ס. ואז הם מגיעים רעבים לארוחת צהרים ויכולת השליטה שלהם קטנה. אנחנו עובדים איתם על תכנון תזונה יומית במהלך היום, שכן לפי הילדים זה אחד המכשולים הגדולים. ולכן הטיפול צריך להיות שם".
"חשוב גם לדעת שאם שני הורים מתמודדים עם השמנה, יש לך סיכון של 80 אחוזים לסבול גם כן מהשמנה", מסבירה ד"ר דמול. "ככל שאתה נכנס עם ההשמנה לגיל ההתבגרות, הסיכון להישאר מבוגר עם השמנה ועם מחלות נלוות הוא 85 אחוזים, כשהגיל הכי מסוכן הוא בין שנתיים לשלוש".
לדבריה, הסיפור בפעמים רבות הוא גנטיקה פלוס סביבה. על הגנטיקה אנחנו לא נשפיע אבל סביבה אנחנו יכולים לחנך. "כשהילדים צעירים אנחנו יכולים להשפיע יותר - להתחיל אולי ברפואה מניעתית, אפילו ברמת האוכל הצהרונים, כי ההצלחה בגיל מאוחר יותר היא לא גבוהה", היא מסבירה.
מה ההורים יכולים לעשות?
מה כן אפשר להגיד? "אם הילד מעלה את נושא המשקל ומדבר עליו, אפשר לדבר איתו. אבל גם פה כדאי לא לדבר על המשקל, אלא על האורח חיים ועל אכילה לא בריאה שנובעת לעיתים מלחץ או שיעמום", מסבירה יוגב. "קודם כל צריך לתת לילדים הסבר שלא מאשים אותם. שלא גורם להם להרגיש קטנים אשמים ומבוישים, כי אלה הדברים שמובילים ילדים למסלול של הפרעות אכילה והשמנה".
"אם זה כבר נושא שמטריד את הילד אז כן אפשר לתת הסבר על הקשר בין סטרס, הימצאותם בבית של מאכלים לא בריאים וקושי לשלוט באכילה שלהם וכן הלאה. יש לבדוק עם הילד מה מפריע לו - שקשה לו לשלוט על האכילה?, שמעליבים אותו? שהוא לא נראה כמו שהוא רוצה? בהתאם לתשובות אפשר להחליט על אופן ההתמודדות בנושא - כולל הפנייה לאנשי מקצוע רלוונטיים. אבל יוגב מבהירה שוב - "עם ילדים קטנים (עד גיל 11-12) אין מה לדבר על משקל".
בירור ותמיכה בילד. "להורים אומנם אין המון שליטה, אבל יש המון מה לעשות בצורה עקיפה. ובראש ובראשונה לבדוק שהילד נמצא בסביבה שתומכת בבריאותו הפיזית והנפשית. לוודא שהוא מרגיש אהוב, בטוח, וטוב לו. במידה ואין גורם רפואי שמשפיע על המשקל, ההתמודדות צריכה להיות במקומות שאינם מקדמים את הילד ו/או מכשילים אותו.
השפלות, העלבות הקטנות והפחדות הן חד משמעית מחוץ לתחום. הן לא רק הורסות את ביטחונו העצמי של הילד ואת האמון שלו בהוריו הן גם עלולות להוביל לאכילת יתר ולהפרעות אכילה אחרות".
הדבר השלישי הוא אורח חיים של המשפחה כולה. "המחקר אומר שיש חשיבות לא רק למסגרת וארוחה משפחתית אלא גם לאווירה בבית ולמערכות יחסים טובות. קשה מאוד לילד לעשות שינויים כשכל הבית לא משתנה. אני מכירה המון הורים שעד שלא הגיעו לייעוץ הם החביאו אוכל בארון ממתקים, שהילד היה ער לקיומו מדי שעה בשעה ואסור היה לו לגעת בו. כמובן שפעולות התגמול הגיעו בצורה של גניבת אוכל, החבאת ממתקים ושקרים אחרים.
אם אנחנו עורכים שינוי בחיים של הילדים אנחנו צריכים לדאוג שיהיו ארוחות מזינות, שהילדים יהיו פעילים בחוגים או בחוץ ולא ישבו כל היום מול הטלוויזיה, וזה דורש הרבה מאמץ מההורה. להיות הורה היום זה מאוד מאוד מורכב ולכן להורים קשה. יש שפע מטורף והרבה אמצעים שגורמים שהילד יהיה יושבני ויאכל. אז זה לא רק שינוי באוכל, אלא גם לדאוג שהילד ישן מספיק, יאכל ארוחות מזינות, שלפחות פעם ביום יושבים אתו ביחד לאכול ולא משאירים לו צלחת מוכנה".
ולבסוף, דוגמא אישית. "אי אפשר שהארוחה של האבא תהיה מורכבת מפסטה עוגה וקינוח והילד יאכל סלט ירקות בריא", מבהירה יוגב ומוסיפה כי "גם התרבות בחלק מהמשפחות היא של שפע ופינוק דרך האוכל, ואם זה המקרה - נדרש שינוי בכל הבית".
"הורים הם חוליה מאוד רגישה שנמצאת תחת סטרס מאוד גדול, גם של המשפחה המורחבת, גם של הצוות הרפואי וגם של החברה - כול אילו נמצאים בצד אחד של המתרס כשבצד האחר ישנו הילד הפרטי שלך שסובל ואין לך באמת שליטה על התנהגויות האכילה שלו. המצב הזה מוביל הרבה פעמים להתפרצויות בלתי נשלטות, לדאגות ולשיבוש של הילד ושל מערכת היחסים איתו.
חשוב לדעת כי יש כיום יותר ויותר מידע והבנה על הסיבות הביולוגיות להשמנה, ולכן חשוב לקבל גם ליווי וייעוץ רפואי. החדשות הטובות הן שיש כיום גם טיפולים וכלים עבור הרופא, המאפשרים לטפל באדם ובילד המתמודד עם מחלת ההשמנה.
מוגש כשירות לציבור ללא התערבות בתכנים על ידי חברת נובו נורדיסק
מה ההורים יכולים לעשות?
מה כן אפשר להגיד? "אם הילד מעלה את נושא המשקל ומדבר עליו, אפשר לדבר איתו. אבל גם פה כדאי לא לדבר על המשקל, אלא על האורח חיים ועל אכילה לא בריאה שנובעת לעיתים מלחץ או שיעמום", מסבירה יוגב. "קודם כל צריך לתת לילדים הסבר שלא מאשים אותם. שלא גורם להם להרגיש קטנים אשמים ומבוישים, כי אלה הדברים שמובילים ילדים למסלול של הפרעות אכילה והשמנה".
"אם זה כבר נושא שמטריד את הילד אז כן אפשר לתת הסבר על הקשר בין סטרס, הימצאותם בבית של מאכלים לא בריאים וקושי לשלוט באכילה שלהם וכן הלאה. יש לבדוק עם הילד מה מפריע לו - שקשה לו לשלוט על האכילה?, שמעליבים אותו? שהוא לא נראה כמו שהוא רוצה? בהתאם לתשובות אפשר להחליט על אופן ההתמודדות בנושא - כולל הפנייה לאנשי מקצוע רלוונטיים. אבל יוגב מבהירה שוב - "עם ילדים קטנים (עד גיל 11-12) אין מה לדבר על משקל".
בירור ותמיכה בילד. "להורים אומנם אין המון שליטה, אבל יש המון מה לעשות בצורה עקיפה. ובראש ובראשונה לבדוק שהילד נמצא בסביבה שתומכת בבריאותו הפיזית והנפשית. לוודא שהוא מרגיש אהוב, בטוח, וטוב לו. במידה ואין גורם רפואי שמשפיע על המשקל, ההתמודדות צריכה להיות במקומות שאינם מקדמים את הילד ו/או מכשילים אותו.
השפלות, העלבות הקטנות והפחדות הן חד משמעית מחוץ לתחום. הן לא רק הורסות את ביטחונו העצמי של הילד ואת האמון שלו בהוריו הן גם עלולות להוביל לאכילת יתר ולהפרעות אכילה אחרות".
הדבר השלישי הוא אורח חיים של המשפחה כולה. "המחקר אומר שיש חשיבות לא רק למסגרת וארוחה משפחתית אלא גם לאווירה בבית ולמערכות יחסים טובות. קשה מאוד לילד לעשות שינויים כשכל הבית לא משתנה. אני מכירה המון הורים שעד שלא הגיעו לייעוץ הם החביאו אוכל בארון ממתקים, שהילד היה ער לקיומו מדי שעה בשעה ואסור היה לו לגעת בו. כמובן שפעולות התגמול הגיעו בצורה של גניבת אוכל, החבאת ממתקים ושקרים אחרים.
אם אנחנו עורכים שינוי בחיים של הילדים אנחנו צריכים לדאוג שיהיו ארוחות מזינות, שהילדים יהיו פעילים בחוגים או בחוץ ולא ישבו כל היום מול הטלוויזיה, וזה דורש הרבה מאמץ מההורה. להיות הורה היום זה מאוד מאוד מורכב ולכן להורים קשה. יש שפע מטורף והרבה אמצעים שגורמים שהילד יהיה יושבני ויאכל. אז זה לא רק שינוי באוכל, אלא גם לדאוג שהילד ישן מספיק, יאכל ארוחות מזינות, שלפחות פעם ביום יושבים אתו ביחד לאכול ולא משאירים לו צלחת מוכנה".
ולבסוף, דוגמא אישית. "אי אפשר שהארוחה של האבא תהיה מורכבת מפסטה עוגה וקינוח והילד יאכל סלט ירקות בריא", מבהירה יוגב ומוסיפה כי "גם התרבות בחלק מהמשפחות היא של שפע ופינוק דרך האוכל, ואם זה המקרה - נדרש שינוי בכל הבית".
"הורים הם חוליה מאוד רגישה שנמצאת תחת סטרס מאוד גדול, גם של המשפחה המורחבת, גם של הצוות הרפואי וגם של החברה - כול אילו נמצאים בצד אחד של המתרס כשבצד האחר ישנו הילד הפרטי שלך שסובל ואין לך באמת שליטה על התנהגויות האכילה שלו. המצב הזה מוביל הרבה פעמים להתפרצויות בלתי נשלטות, לדאגות ולשיבוש של הילד ושל מערכת היחסים איתו.
חשוב לדעת כי יש כיום יותר ויותר מידע והבנה על הסיבות הביולוגיות להשמנה, ולכן חשוב לקבל גם ליווי וייעוץ רפואי. החדשות הטובות הן שיש כיום גם טיפולים וכלים עבור הרופא, המאפשרים לטפל באדם ובילד המתמודד עם מחלת ההשמנה.