הילד שלכם סובל מהשמנה? להערות שלכם יש משקל כואב

"עצלן", "אף אחד לא ירצה להתחתן איתך", "אכזבה", "בהמה", "מקרר", "טנק", אלה רק חלק מהכינויים שילדים עם עודף משקל מתמודדים איתם. ההערות הפוגעניות האלה לא נאמרות רק בבית הספר או בסביבה הקרובה, אלא גם בבית. המקום שאמור להיות עוגן בטוח ומוגן של הילדים שלנו. ילדים ששומעים את הביטויים הפוגעניים האלה, ממש כמו מבוגרים, יתקשו לעכל את המשפטים האלה, לא כל שכן יוכלו לשכוח אותם במהלך חייהם.

"למרבה הצער, אנחנו רואים במחקרים בהם מדברים עם ילדים על הצקות סביב משקל, שאחוז לא מבוטל מהן מתרחש בבית", אומרת הפסיכולוגית הקלינית והרפואית, אורית יוגב שמנהלת את הטיפול הנפשי במרפאת ההשמנה לילדים ובני נוער בבית החולים אסף הרופא. "כשהורים משמיעים הערות כאלה הם גורמים לילד להיות מאוד מושפל ומאוים. יתרה מזאת כמו שילדה אחת אמרה לי: "אני יכולה לסבול שילדים אומרים לי דברים איומים, גם מבוגרים ואפילו מורים ורופאים אבל אמא שלי?!" אם היא לא יכולה לסבול אותי, מי יוכל?!".

כל השפה שבה משתמשים כשמדברים על השמנה היא שפה של מלחמה וגינוי: "אכלתי כמו בהמה", "חטאתי", "פשעתי" - שפה שגורמת גם למבוגרים ובעיקר לילדים להרגיש שהם לא בסדר לא רק מבחינת דפוסי אכילתם ומשקלם אלא גם מבחינת אישיותם. בנוסף, השמנה נקשרת לתכונות כמו עצלנות, תאוותנות, הרסנות. למרות שהשמנה הוכרה כמחלה פיזיולוגית של ממש, הדיבור עליה ממשיך להיות כזה שעוסק באישיות הפגומה של זה שנושא על עצמו משקל עודף. הטרגדיה היא שהילדים האלו מפנימים את המסרים והם הופכים חלק מהם גם כאשר הם מצליחים לרדת במשקל. זו אחת הסיבות שנדרש טיפול משולב - רגשי ורפואי - על מנת לטפל בתופעה בצורה יסודית, שכן הנתונים המדעיים מוכיחים כי אצל חלק מילדים והמבוגרים ההשמנה היא מחלה. לכן חשוב לקבל גם ליווי וייעוץ רפואי.

יוגב מבהירה כי במרבית המקרים המטרה של ההורים בעלבונות לא מגיעה ממקום רע, אלא הם מנסים ליצור לילד מוטיבציה, "לנער" אותו ולגרום לו לאכול באופן שקול. אבל צריך לזכור שילד אוכל מסיבות רגשיות, פיזיולוגיות ואחרות ואיומים ועלבונות לא פותרים את שורש הבעיה.

"מה שקורה הוא לא רק שהילד ממשיך לאכול אלא שהוא גם נכנס למצב רגשי קשה: מה קורה לי שאני באמת לא יכול להפסיק לאכול? אני משוגע? אני רע?. במקביל צריך לזכור גם שהילד נשאר מאוד בודד עם הרגשות הקשים והשאלות שעולות לו ואז בצר לו הוא פונה לאמצעי הידוע והמרגיע של אכילת יתר. כך, כשלא מדברים על הקשיים האמיתיים ולא מטפלים בהם ומנסים באיומים והשפלות - התוצאה היא החרפה של הבעיה".

היא מוסיפה כי ההערות והביקורת יוצרים מצבים קיצוניים בהם ילדים מחביאים אוכל. מצב אחר שיכול להתרחש בגלל הערות הוא שהילדים דווקא לא מוכנים לרדת במשקל - הם רוצים שההורה יאהב אותם כמות שהם. "הילדים בעצם מורדים בהורים שלהם והמרד הזה נמשך גם בבגרותם. יוגב שאחראית על נושא הניתוחים הבריאטריים בקופת חולים "כללית", מספרת על מטופלים שפונים כבר לניתוח שלישי ורביעי - "ברובד הגלוי אין דבר שהם רוצים יותר מלרדת במשקל אבל בפנים באופן לא מודע הם עדיין מורדים בסביבה שאמללה את חייהם ושפטה אותם יום יום שעה שעה על משהו שלא היה בשליטתם".

"הורים שמרגישים שהם "מאבדים" את זה כלפי הילד שלהם חייבים לקבל תמיכה והדרכה", אומרת יוגב. "הרבה פעמים החרדה סביב המשקל והמראה של הילד מטילה צל שחור וגדול על כל היחסים עם הילדים ועל כל האוירה בבית שהופך לסוג של כלא עבור הילדים: ממשטרים את הצלחת שלהם, צופים באכילתם וחוקרים אותם באופן שלא מבייש חוקרים בכירים אודות: מה אכלו, מתי אכלו ואיפה אכלו. מקומות שמביאים את הילדים למצבים של דיכאון והסתגרות.

הרבה פעמים אכילת יתר ועלייה במשקל הם תגובות לאירועי חיים טראומטיים. אנחנו רואים מה קרה בקורונה, מדברים הרבה על כך שהילדים היו סגורים בבית ונעדרי חברה אבל האמת היא שזאת לא הסיבה היחידה -בזמן הקורונה ילדים רבים היו חשופים למצבי מתח בין ההורים, פחדי מוות מהמחלה, פחדים מקשיים כלכליים ואפילו יותר מהבידוד הובילו אותם לאכילת היתר".

הורים מחפשים את הבעיה אצל הילד אבל הרבה פעמים הטראומות האמיתיות קשורות למה שמתרחש בבית: גירושין קשים, אלימות, אובדן, וכן הלאה.

"בעברי הקמתי קו טלפון למצוקה שקשור להשמנה, בין מאות המתקשרים הייתה אמא שכעסה מאוד על בתה (בת השמונה), שלא הצליחה להפסיק לאכול למרות שלקחה אותה לתזונאיות רבות, לרופאים, ולחוגי ספורט. בהמשך השיחה עלה כי משפחתה של הילדה נסעה לבילוי לרגל יום ההולדת של אביה, בעודם חוגגים עלה ביתם בלהבות ונשרף כליל, לרבות הכלב של הילדה, המחברות שלה ושאר החפצים.

המשפחה הועברה למבנה חלופי, ההורים היו עסוקים בשיקום ההריסות והילדה טופלה בעיקר על ידי הסבא והסבתא שפינקו אותה באוכל. כול שיגרת יומה התהפכה, אבל מעבר לכך ממה שהבנתי מהסימפטומים האחרים שהאם העלתה, הילדה סבלה מפוסט טראומה והרגיעה את עצמה באמצעות אוכל. כמובן, שדיאטה וספורט לא ממש הועילו לה. בהמשך, בעקבות השיחה האם לקחה את הילדה לטיפול פסיכולוגי והעלייה במשקל נעצרה ובהמשך היא חזרה גם לדפוסי האכילה הבריאים שהיו לה.

אחרי הקורונה השמנת ילדים הפכה לשכיחה, זה לצד עליה בדיכאון וחרדה אצל ילדים שנוטלים נוגדי דיכאון וחרדה שגם הם משמינים לכשעצמם. רק לאחרונה דוח התוכנית הלאומית למדדי איכות 2021 מצא כי באותה שנה נרשמה עליה בשיעורי השמנה בקרב בני נוער. 11.8% מבני ה-14-15 סבלו מהשמנה, לעומת 9% בשנת 2019 ו-10.2% בשנת 2017. עליה בהשמנה נרשמה גם בקרב ילדים בני 7. בשנת 2021 7.7% מבני ה 7 סבלו מהשמנה לעומת 6.9% בשנת 2019.

"אנחנו נמצאים היום בעידן שהילדים יותר מלאים מבעבר, וזה נובע בין היתר בגלל האופציות. זה מתחיל מנוכחות של תוכניות אוכל מרובות על מסך הטלוויזיה ומסתיים באופי הבילוי השונה שכולל בילוי בקניונים, מסעדות ובתי קפה גם בגיל צעיר, במקם לשחק בחוץ. תוסיפו לכך את שעות העבודה של ההורים הארוכות יותר ולכן יש פחות זמן להתעסק באוכל. בגדול המנטליות הכללית היא של שפע ושל אכילה".

אבל חשוב מאוד לדעת שהשמנה היא מחלה פיזיולוגית עם בסיס גנטי מאוד רחב. "יש עניין של נטייה גנטית שכבר מתבטאת מתחילת החיים", מסבירה ד"ר אביבית ברנר, מנהלת שירות הסוכרת, המכון לאנדוקרינולוגיה ילדים, בית החולים לילדים דנה דואק, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי.

"לגנטיקה יש תפקיד מאוד גדול בכל הקשור להתפתחות השמנה, אבל מעבר לפן הגנטי יש פה שנקרא פן אתי-גנטי - הסביבה התוך רחמית אליה הילד גדל, כמו סוכרת הריון שמעלה למשל את הסיכון להשמנה בגיל צעיר. בנוסף, יש משפחות עם סיפור עשיר של סוכרת סוג 2 שמעלה את הסיכון לפתח השמנה כבר בגילאי ילדות. הנטייה השכיחה ביותר היא פולי-גנטית - שהיא בעצם פסיפס של הרבה גנים שמשתנים וגורמים לסיכוי לפתח השמנה או לסיבוכים. במיעוט של המקרים מדובר בהשמנה מונו גנית, גן אחד שהוא האשם, ואז מדובר בהשמנה קיצונית, מאוד מוקדמת (לפני גיל 5) שכוללת רעב מוגבר וחוסר יכולת להרגיש שובע. לכן יש צורך להביא את המקרים האלה לבירור גנטי, כמה שיותר מוקדם, כי יש טיפול וכך ניתן גם להביא לתוצאות טובות יותר", מסבירה ד"ר ברנר.

"חשוב להבין שש לנו בסיס גנטי שהוא לא משתנה מדור לדור, אבל הסביבה הלא בריאה גורמת לזה שיש שינויים שמשפיעים על הביטוי הגנטי וזה מה שגורם לאוכלוסייה שלנו להיות יותר ויותר שמנה מדור לדור", היא מסבירה, ומבהירה: "המסר העיקרי הוא שהילד לא אשם, ההורה לא אשם, המשפחה לא אשמה, גם הבחירה של מזונות מסוימים, יש דבר שהוא טבוע בנו גנטית ואנחנו בוחרים מזונות בהתאם לנטייה. כמובן שיש אלמנטים סביבתיים אבל הנטייה היא משהו שטבוע בנו גנטית".

יוגב מסכמת: "חשוב שהורים יבינו וידעו שהילדים לא רוצים שההורים יפסיקו לנסות לסייע להם. הם כן רוצים שההורים יישארו מעורבים, כל עוד זה נעשה בצורה בריאה, ומותאמת לגיל של הילד ולמצבו הרגשי. הענשות, הגבלות מזון בפומבי והצקות הם מחוץ לתחום. הילדים לא תמיד יודעים להצביע על הקשיים שלהם וגם לא מודעים לאפשרויות הסיוע - בשביל זה הם צריכים אתכם קשובים והגיוניים".

מוגש כשרות לציבור ללא מעורבות בתכנים על ידי חברת נובו נורדיסק